החלטה בתיק ע"ח 33457-02-13

לפני ערר על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט מזרחי) מיום 24.1.13  בה"ת 17016-08-12 בה האריך את צווי העיקול, צווי תפיסת הנכסים וצו היציאה מן הארץ אשר הוטלו על העורר ב-45 יום נוספים.

העובדות הצריכות לענייננו

ביום 8.4.12 נעצר העורר בחשד לביצוע עבירות של גניבה בידי מורשה, קבלת דבר במרמה, זיוף, רישום כוזב במסמכי תאגיד והלבנת הון.

ביום 22.4.12 שוחרר העורר בתנאים מגבילים והוטלו עליו, בין היתר, צווי עיקול ותפיסה על שתי דירותיו ברחוב הקבלן 27 ו-55 בירושלים (להלן: " הדירות בירושלים") וכנגד ביתו ברחוב השמש 20 בקיסריה (להלן: " הבית בקיסריה"). בנוסף, הוצא כנגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ למשך 180 יום.

ביום 7.11.12 האריך בית המשפט קמא את תוקף הערבויות, צו עיכוב היציאה מן הארץ והעיקולים למשך 90 ימים נוספים (להלן: " ההארכה הראשונה").

לציין כי בשל זכויותיה של אשת העורר בנכסים וחלוף הזמן צמצם בית המשפט את היקפם של העיקולים למחצית.

ביום 24.1.13 האריך בית משפט קמא בשנית את צו עיכוב היציאה והעיקולים למשך 45 ימים נוספים (להלן: " ההארכה השנייה").

על החלטה זו נסב הערר שבפני.

עררו של עורר

לעורר ארבע טענות מרכזיות אשר תפורטנה בתמצית.

א.      חוסר סמכות - לטענת העורר חרג בית משפט קמא מן הסמכות המוקנית לו מתוקף סעיף 58(ב) (להלן :" הסעיף") לחוק סדר הדין הפלילי סמכויות אכיפה ומעצרים התשנ"ו - 1996 (להלן: " החוק") בכך שהאריך את הצווים אשר הוטלו על המשיב בשנית בניגוד לאמור בסעיף.

ב.       קביעת שווי הרכוש - לטענת העורר שגה בית המשפט קמא בקביעתו " על דרך של הערכה" (ראה עמ' 10 להחלטת כבוד השופט מזרחי מיום 7.11.12) כי הרכוש המעוקל שווה לרכוש אותו השיג המשיב כתוצאה מביצוע העבירה מבלי לפרט את הסכום המדויק של הרכוש אשר הושג בעבירה.

ג.        קביעת ערך הרכוש המעוקל - בהמשך ההחלטה מושא הערר נקבע כי העיקול יחול במלואו על הבית בקיסריה ולעומת זאת יוסרו מלוא העיקולים מן הדירות בירושלים. לטענת העורר, ובהתאם להערכות השמאי אותן הגיש, שוויו של הבית בקיסריה נמוך משוויון של הדירות בירושלים ועל כן, יש לבטל את העיקול החל על הבית ולהטילו על הדירות, כפי שקבע בית משפט קמא בתחילה בטרם הפך את החלטתו.

ד.       צו עיכוב היציאה מן הארץ -אליבא דב"כ העורר הגבלת חירותו של העורר לתקופה העולה על 300 יום מהווה פגיעה העולה על הנדרש בנסיבות העניין ובשימת דגש על כך כי העורר לא ניסה לברוח מן הארץ לכל אורך התקופה האמורה.

המשיבה סמכה ידיה על החלטותיו של בית משפט קמא וטענה כי בדין האריך בית המשפט קמא את הצווים שכן שכלול ההארכות אינו חורג ממסגרת 180 הימים המופיעה בסעיף.

באשר להערכות שווי הרכוש אשר הגיע לידי העורר באיסור ולהערכת שווי הרכוש המעוקל הפנתה המשיבה לתיק החקירה ולדו"חות הסודיים בהם פורטו הסכומים המדוייקים.

לעניין צו עיכוב היציאה מן הארץ טענה המשיבה כי העורר כבר ניסה להימלט מן הארץ בעבר כך שלא ניתן לצמצם את הפגיעה בחירותו בנסיבות העניין.

דיון, מסקנות והכרעה

חוסר הסמכות - סעיף 58 לחוק קובע כדלהלן: